יומן מילווקי באקס – לפעמים סיגר הוא רק סיגר – מאת Wilko

מספרים על זיגמונד פרויד שהעביר לתלמידיו הרצאה על המשמעות האוראלית של אנשים מעשנים.  הוא טען שאדם המעשן בבגרותו סיגרים זה כיון שהיה לו חסך בשלב האוראלי בילדותו. כאשר נשאל על ידי תלמידיו על המשמעויות האוראליות של הסיגר שהוא בעצמו נוהג להחזיק בפיו (פרויד היה מעשן כבד), הוא הדליק את הסיגר נשף, נאנח ואמר "לפעמים סיגר הוא רק סיגר". הכוונה היא שלפעמים אנחנו מסבכים דברים יתר על המידה לפעמים התשובה הפשוטה היא התשובה הנכונה.

שחקן שלפרויד היה הרבה ללמוד ממנו ודרכו על נפש האדם הוא ללא ספק מייקל ביזלי, שביחד עם המאמן ג'ייסון קיד, שגם הוא כנראה בעל תסביך הורים מסוים, מצא בית ושפה משותפת עם מאמנו. אני מקווה שמילווקי תיתן לו חוזה למספר עונות תמורת 5 מיליון לעונה (לא מאמין שיש קונים לביזלי מעבר לסכום זה). לדעתי, זה כסף קטן במונחי תקרת השכר של היום ומילווקי יכולה להרוויח פה שחקן שישי תמורת אגוזים ופסיכולוג צמוד. בכלל, לאחר שקראתי שקיד הוא "היועץ המקצועי" מעבר להיותו המאמן והוא בפועל המושך בחוטים, אני מתחיל להעריך יותר את קיד כמוח כדורסל מבריק גם כשחקן וגם כבעל יכולות אימון וראייה רחבה מהמשובחות שיש ל NBA להציע.

אני כותב את הכתבה והכל טוב ויפה ועד שאני מסיים אני רואה שמילווקי מפשלת מול פילדלפיה. ובכלל היא התחילה את החודש יפה והיה נראה שהיא טיפה מתרחקת מבטן המזרח ובאו מספר הפסדים לא מחייבים ושוב העלייה לפלייאוף בסכנה.

בחזרה לענייני הסיגר – בכדורסל, הסטטיסטיקות הן "הסיגר" ולפעמים סטטיסטיקה היא רק סטטיסטיקה והנתונים לא בהכרח מצביעים על משמעות כזאת או אחרת. לפעמים מה שאנחנו רואים זה מה שאנחנו מקבלים למרות שהנתונים הסטטיסטים מראים אחרת. אגב, מספר מומחים בשנים האחרונות מפחיתים בחשיבות הנתונים הסטטיסטים וטוענים שגם אם ניתן למחשב לפעול באופן רנדומאלי לחלוטין במקום הג'נרל מנג'ר, הוא ינבא לך באותה צורה ובאותה רמה של הכלים הסטטיסטיים בהם השתמשת, מה שגורם לתהליך להיות מיותר.

מלקולם ברוגדון הוא שחקן שלא משנה איך נהפוך את זה, סיגר לא סיגר, הוא פשוט שחקן טוב שעושה את ההבדל בלא מעט מהפעמים (ג'ייסון קיד נשאל מה ההבדל מהקבוצה של שנה שעברה והוא ענה בשתי מילים: "מלקולם ברוגדון"). רואים את זה בעין לא מקצועית במהלך המשחקים וזה גם מגובה בנתונים סטטיסטים המאשרים זאת: בעשרת המשחקים האחרונים הוא משחק 32.5 דקות כאשר הוא פותח בכל המשחקים ונותן תפוקה של 13.7 נקודות 5.6 אסיסטים על 1.7 איבודים ב- 42% מהשלוש. אילולא אמביד שנשאר שנתיים בגן כנראה היינו חוזים ברוקי העונה. אני לא יודע אם מבחינה היסטורית היה תקדים לבחירה של רוקי העונה שנבחר בדראפט כל כך נמוך. במהלך הצפייה במשחקים, השחקן שהוא מזכיר לי יותר מכל זה את אנדרה מילר. שקט, חכם מאוד, שכמעט תמיד עושה את הפעולה הנכונה. גניבת הדראפט של קיד!

בצד השני של המשוואה יש לנו את גרג מונרו, אולי השחקן המושמץ ביותר במילווקי (דיי בצדק יש לומר) שחקן הגנה רע שמאחר ברוטציות הגנתיות אבל משום מה הנתונים הסטטיסטים מספרים סיפור אחר לגמרי: לאחר הגריק פריק הוא בעל מדד הנט רייטינג ומדד הפלוס\מינוס הגבוה בקבוצה. הוא בעל רייטינג התקפי של 110 ובעל רייטינג הגנתי של 102. אִתו מילווקי פשוט טובה יותר. כמעט בכל קומבינציה אפשרית של הרכב כאשר היא כוללת את מונרו, מילווקי מנצחת ולא סתם מנצחת אלא מנצחת בגדול. אז נשאלת השאלה איך לעזאזל זה קורה? לא נראה לי שיש שחקן בליגה שהפער בין היעילות בזמן שהוא על המגרש לכמות ההשמצות נגדו היא כל כך גדולה. מונרו שחקן הגנה רע לכל הדעות אבל הנתונים מראים שאִתו מילווקי טובה יותר בהגנה מאשר כאשר היא עם ג'ון הנסון שהוא שחקן בעל אוריינטציה הגנתית.

כנראה שגם כאן התשובה הנכונה לשאלה היא התשובה הפשוטה ביותר: הסיבה העיקרית לכך שעם מונרו מילווקי טובה יותר היא בזכות מלקולם ברוגדון (כבר סיבה לבחור בו לרוקי העונה) שמצליח לגרום למונרו להיראות טוב הגנתית. כמעט בכל קומבינציה של חמישייה הכוללת את מונרו הוא משחק עם "הפריק" ועם ברוגדון. הוא לא משחק כמעט אף פעם עם שחקני הספסל מה שהיה מוריד לו את נתוני הפלוס\מינוס למחוזות הגיוניים יותר. חפירה נוספת מראה שהוא כלל לא נכנס לפרקט ללא ברוגדון (ברוגדון כן משחק ללא מונרו אך לא להפך), מה שגורם לנו להעריך עוד יותר את ברוגדון כמפעיל העיקרי של מונרו התקפית וגם כמחפה עליו הגנתית.

לפעמים סיגר הוא רק סיגר.